20 Nov 2013
November 20, 2013

מושגים בעולם השמיעה – מומלץ לסטודנטים בתחום

 

BTE הינו כינוי למכשירי שמיעה המצויים, מאחורי האוזן. כאשר למכשיר מתחברת צינורית העשויה מחומר שקוף ואליה מחוברת אוזניה המותאמת לאוזנו של האדם. מכשירים אלה נפוצים מאד. במכשיר עצמו מצויים המיקרופון, האמפליפייר והרסיבר. המיקרופון ממוקם בדרך כלל בחלקו העליון או האחורי של המכשיר. מפסק MTO, בקרת עוצמה ובורר תוכניות ממוקמים אף הם בחלקו האחורי של המכשיר. רכיבי בקרה אחרים ממוקמים בדרך כלל מאחורי לוחית ניתנת לפירוק, בצידו התחתון של המכשיר.
CIC הם מכשירי שמיעה קטנטנים, הממוקמים עמוק בתוך תעלת האוזן. פני המכשיר ממוקמים במרחק של מילימטר אחד עד שני מילימטר מפתח תעלת האוזן. בשל מיקומו של המכשיר בתעלת האוזן, הוא זקוק לחוט הוצאה מיוחד, המתחבר לפני המכשיר.
מכשירים בתוך התעלה (ITC) כשמם כן הם. הגוף שלהם ממוקם בתוך תעלת האוזן כאשר המשטח החיצוני של המכשיר הוא החלק הגלוי היחיד ובו נמצאים פתח כניסת הקול למיקרופון ומתגי הפעלה אחרים. מאחר שהמכשיר מעט גדול יותר מ-CIC, ניתן לעתים קרובות להרכיב בו חלקים נוספים כגון מיקרופונים כיווניים או לחצן תוכניות, ובכך לשפר את היכולות שלו.
Peak Clipping
ישנה חשיבות לכך שעוצמת הצליל היוצא ממכשיר השמיעה תהיה מוגבלת על-מנת להגן על האוזניים, מכיוון שצלילים בעוצמה חזקה עלולים לגרום נזק לאוזן ולהרגשת אי נוחות. Peak clipping הוא סוג אחד של הגבלת עוצמת הצליל היוצא על-ידי הסרת פסגות אמפליטודה של זרם משתנה, ברמה שהוגדרה מראש. למרות ש Peak clipping- הינו אמצעי יעיל מאד להגבלת הצליל היוצא, הוא גורם לעיוות גדול בצליל, עובדה אשר עלולה להשפיע על איכות הצליל אשר מכשיר השמיעה מפיק.
Presbycusis הינה הסוג הנפוץ ביותר של אובדן השמיעה והיא קשורה לתהליך ההזדקנות. תהליך ניוון הדרגתי של רגישות השמיעה מתחיל בגיל 18, אולם רק בסביבות גיל 60 מורגשת השפעה משמעותית על יכולת השמיעה בדיבור ובסביבות רעש אחרות. ירידת שמיעה עקב הזדקנות מתקדמת באופן שונה אצל כל אדם, מה שאומר שחלק מהאנשים יחוו ירידת שמיעה בגין צעיר יחסית בעוד אחרים לא ירגישו בכל בעיה. Presbycusis מאופיינת בירידה ברגישות השמיעה ובתפיסת הדיבור גם יחד. אובדן רגישות השמיעה במקרה זה מתרחש בדרך כלל בשתי האוזניים, והוא סימטרי ועצבי מטבעו. היא בדרך כלל גדולה יותר בתדירויות הגבוהות אולם נוכחת בכל תחום התדרים. יש הבדל בין המינים בקשר עם ירידת השמיעה הזו, בעוד שירידת השמיעה אצל גברים בתדירויות הגבוהות הינה עמוקה אצל נשים היא מתונה יותר. הסימנים הראשונים של ירידה בשמיעה עקב הזדקנות הם ירידה ביכולת להבין דיבור ברעשי רקע – כגון בארוחות משפחתיות – והיעלמות פתאומית של קולות סביבתיים שקטים כמו שירת ציפורים, צלצול טלפון וכדומה.
recruitment הינו תופעה של גידול לא נורמלי בעוצמת הקול. באוזן הסובלת מתופעה של recruitment, הקול מועצם במהירות, בעוצמות הגבוהות במעט מסף השמיעה, אולם עשויות להתעצם באופן נורמלי ברמות צליל חזקות. recruitment מודגם היטב באמצעות עקומת פונקצית עוצמה. למטה, ניתן לראות שתפיסת העוצמה באוזן הסובלת מתופעת recruitment שונה לגמרי מתפיסת העוצמה באוזן נורמלית.
Ski slope ירידת שמיעה של מדרון סקי שואבת את שמה מהאופן בו היא מוצגת באודיוגרמה – צורתה תואמת את צורתה של מקפצת סקי תלולה. במצב זה השמיעה של התדירויות הגבוהות פגומה באופן חמור, ואילו בתדירויות הנמוכות סף השמיעה הינו נורמלי. סוג זה של ירידת שמיעה הינו ללא יוצא דופן עצבי וכרוך בנזק לתאי השיער, הן הפנימיים והן החיצוניים בקוכלאה. ירידה זו כרוכה בירידה ברגישות לתדירויות הגבוהות כמו גם ירידה בסיבולת לצלילים חזקים באותו אזור תדירויות. ירידה זו נגרמת בדרך כלל כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש חזק, במיוחד לאורך תקופות ארוכות, אך לעתים עלולה להיגרם גם כתוצאה מחשיפה קצרה אך חזקה לרעש מוגזם. היא יכולה גם להיגרם כתוצאה מחוסר חמצן במהלך לידה, זיהומים ויראליים או תורשה. בנוסף, ירידה כזו יכולה לנבוע כתוצאה מטיפול תרופתי חזק מאד. לאחרונה, מכשירי שמיעה מציעים פתרונות טכנולוגיים טובים גם לאנשים הסובלים מירידת שמיעה מסוג זה.
uncomfortable level – UCL ה-UCL (הרמה הבלתי נוחה) מתייחסת לרמת הקול שמעליה הנבדק לא יסכים להאזין עוד לאותו קול. רמה זו גם נקראת גם ‘סף אי נוחות’ או ‘רמת עוצמה בלתי נוחה’. מידה זו רלבנטית הן לצורכי אבחון והן לשםהתאמת מכשירי שמיעה. יחד עם סף השמיעה, הרמה הבלתי נוחה נותנת אינדיקציה לטווח השמיעה הכולל – הטווח הדינמי. כאשר מודדים את העוצמה הבלתי נוחה, חשוב שהנבדק יהיה בטוח שהעוצמה אינה גדלה מעבר לרמה שהוא מרשה לה להיות. משמעות הדבר היא שיש חשיבות להוראות מדוייקות. הרמה הבלתי נוחה ניתנת למדידה באמצעות אותות שונים, כמו דיבור, שליש אוקטבה של גלי רעש, וכיוצא בזאת. חשוב להדגיש את האות בו משתמשים לצורך המדידה ואת שיטת ההשמעה (שדה קול או אוזניות, חד-אוזני או דו-אוזני) כמו גם את כיול האות (דציבל SPL או דציבל HL). ניתן להשתמש גם בסוגים אחרים של רמות שמיעה מרביות. אלה כוללות את הקצה העליון של השמיעה הנוחה.
 אנלוגי – המונח אנלוגי משמש לתיאור סוג של עיבוד אות (כדוגמת קול) בו משתמשים במכשירי שמיעה. עיבוד אות אנלוגי מתרחש במימד הזמן ומייצג ברציפות, את האות הנקלט, כמתח. למרות שעיבוד אותות אנלוגי מוגבל להשפעה על המשרעת (אמפליטודה) של האות הנקלט, הוא שוכלל כך שניתן באמצעותו להשמיע אותות באיכות גבוהה ועיוות נמוך ולבצע הגבלת דחיסה מתוחכמת ודחיסה לא-קווית (ליניארית) של הטווח הדינמי. כיום, מכשירי השמיעה העושים שימוש בעיבוד אות אנלוגי הולכים ומתמעטים, והרוב המוחלט של המכשירים עושה שימוש בעיבוד אות דיגיטלי.
 בל – אלכסנדר גרהאם בשנת 1879, גרהאם בל המציא אודיומטר לבדיקת שמיעה. במתקן זה, זרם שעבר דרך שני צלילי השראה השמיע צלצולי טלפון ברמות שונות של עוצמה. חלומו של אלכסנדר גרהאם בל היה להתגבר על הבדידות של אלה שנאטמו לכל צליל – החרשים – והמצאתו הגדולה ביותר, הטלפון, שינתה לעולם את הדרך שבה אנשים מתקשרים זה עם זה. כאשר בל החל לראשונה בעבודתו, לימדו רק 40% מהילדים החרשים לדבר. בעת מותו, מספר זה עלה ליותר מ-80%. בשנת 1890 בל השתמש בחלקו בתמלוגים מהמצאת הגרפופון (סוג של רשמקול) למימון האגודה האמריקאית לקידום לימוד הדיבור אצל חרשים (ASPTSD) (שנקראת כיום אגודת אלכסנדר גרהאם בל לחרשים). כיום אגודה זו הינה המובילה בחינוך דיבור. היא מארגנת פגישות וכנסים ומוציאה לאור עיתון בשם The Volta Review.
 בקרת עוצמה  –מרבית מכשירי השמיעה מוגבלים בעוצמת האות המרבי היוצא מהם, כך שאף קול לא יוגבר על-ידי המכשירים ברמה כזו העוברת את רמת העוצמה הבלתי נוחה (UCL). הרמה שבה מתרחשת אי נוחות כתוצאה מרעש, משתנה מאדם לאדם. ניתן להעריך רמה זו בהתבסס על רמות סף השמיעה, או על-ידי מדידה באמצעות שימוש באודיומטר או במכשיר השמיעה עצמו. בקרת עוצמה אוטומטית (AGC – automatic gain control) הינה סוג של רכיב אשר מתאים, באופן אוטומטי ללא התערבות המשתמש, את עוצמת ההגברה הניתנת, לעוצמת האות הנקלט. בדרך כלל מתבצעת הפחתה פרוגרסיבית של עוצמת ההגברה של האות הנקלט, על-מנת להתאים לרמת עוצמת גיוס הקול של המשתמש. לעתים קרובות, בקרה במכשיר מאפשרת להגביל אותו מראש לרמת עוצמה מוגדרת, שמעבר לה המכשיר לא יגביר קולות חזקים. במכשירים מסוימים ניתן לבצע זאת באמצעות טרימרים ואילו במכשירים דיגיטליים התאמות אלו מתבצעות בדרך כלל באמצעות המחשב.
 בקרת עוצמת קול  –לחלק ממכשירי השמיעה ישנה בקרת עוצמה, אשר מאפשרת למשתמש לכוון את ההגברה בהתאם לסביבות השמיעה השונות. לחלק ממכשירי השמיעה אין בקרת עוצמה חיצונית. במקום זאת, הם מצוידים במנגנון של בקרת עוצמה אוטומטית. העוצמה נקבעת מראש על-ידי היצרן או קלינאי התקשורת.
גלי קול – הם תנודה של מולקולות האוויר או תנודות של תווך אחר כגון, עצם הגולגולת, ברזל וכדומה. תנודות אלה נוצרות על-ידי מקור הקול ומגיעות אל האוזן כלחץ על עור התוף שבאוזן.
 דחיסה – הופעת מנגנון הדחיסה במכשירי שמיעה הפכה אותם למכשירים לא ליניאריים. משמעות הדבר היא כי הגברת המכשיר איננה קבועה. במכשירים ליניאריים כל הקולות הנקלטים מוגברים באותה עוצמה. כלומר, היחס בין האות הנקלט והאות היוצא הוא קבוע ללא תלות בעוצמת האות הנקלט. הגברה זו ניתן לתאר גם באמצעות גרף המבטא את היחס בין עוצמת האות הנקלט לאות המוגבר היוצא אל האוזן. מכיוון שיחס זה במכשירים ליניאריים הוא קבוע – הגרף יהיה בצורת קו ולא בצורת עקומה. במכשירים בעלי מנגנון דחיסה העניין שונה ואותו יחס משתנה, בין היתר, כתלות בעוצמת האות הנקלט. לפיכך, אותו גרף ביחס למכשיר לא ליניארי יראה כעקומה ולא כקו ישר. דחיסה יכולה לשמש בשני מקרים: 1-להגביל עוצמה על-מנת להשיג איכות צליל טובה יותר; ו-2 כאמצעי לויסות ההגברה בהתאם לידע שלנו אודות תפקוד האוזן במצבים אקוסטיים שונים. המורכבות של מנגנון הדחיסה גדלה מאד בשנים האחרונות, ותפקודו משתנה מדגם אחד למשנהו. הגרף למטה מראה את ההבדל בין מכשיר ליניארי ללא ליניארי דרך יחס קליטת הקול/הוצאת הקול בשני הדגמים.
 דיגיטלי  – עיבוד קול דיגיטלי פירושו שהאות הקולי מקודד לסדרה של מספרים, המבטאים את גובהו ועוצמתו ברגע זמן נתון. עיבוד הקול סיבית (bit – ביט) אחר סיבית הינו הרבה יותר מדויק מאשר בעיבוד אות אנלוגי וניתן לשנות פרטים רבים מבלי לשנות את התמונה הכללית. מכיוון שצליל דיגיטלי חסין יותר מאות אנלוגי, ניתן לחזור עליו באופן מדויק ללא סוף, מבלי להשפיע על איכות הקול הכללית. העיקרון הדיגיטלי דומה ליצירת עותקים של תמונה שנסרקה על-גבי תקליטון תוכנה: כל עותק הוא העתק מושלם של המקור.
אודיוגרמה הינה הצגה גרפית של יכולת השמיעה של אדם על פני התדירויות האודיומטריות. בצורתה הפשוטה, זהו תרשים של סף, במונחים של דציבלים (רמת השמיעה), בתדירויות שבין 125 ל-8000 הרץ. הנקודות על ציר ה-X של הגרף באודיוגרמה מייצגות תדירויות ונמדדות בהרץ. הנקודות על ציר ה-Y של הגרף מייצגות את עוצמת הקול ונמדדות בדציבלים, בחלוקה למקטעים של 10 דציבל, בדרך כלל בטווח שבין 10- ל-120 דציבל. הטווח הנורמלי של השמיעה מצוין בדרך כלל באמצעות איזור מוצלל בין 10- ל-20 דציבל על פני כל התדירויות. האודיוגרמה מציגה גם את האיכויות הדינמיות של האוזן. הצגה זו מתאפשרת באמצעות מספר בדיקות אודיומטריות הנערכות על ידי קלינאי התקשורת. בדיקות אלה כוללות: רמת נוחות השמיעה הטובה ביותר The Most Comfortable Level (MCL) – העוצמה שבה אדם מעדיף להקשיב לקול מסוים לאורך זמן. רמת השמיעה הבלתי נוחה (The Un-Comfortable Level (UCL)) – הרמה בה הקול נשמע כה חזק עד שהאדם מתחיל לחוש אי נוחות משמעותית. סף השמיעה מצביע על הקולות החלשים ביותר (טונים טהורים) שאדם יכול לשמוע במהלך הבדיקה האודיומטרית (בדיקת השמיעה). ספי שמיעה נמדדים בנפרד לכל אוזן. הערכת סף נערכת בעיקר על-ידי שימוש באוזניות המכסות את שתי האוזניים, כאשר קול מועבר באמצעות האוויר לעור התוף. בדיקה זו נקראת בדיקת הולכת אוויר (Air Conduction). לעתים, נעשה שימוש באוזניות קטנות, המונחות על העצם מאחורי האוזן להעברת הקול ישירות על-ידי העצם אל האוזן הפנימית. בדיקה זו נקראת בדיקת הולכת עצם (Bone Conduction) ובאמצעותה ניתן לאבחן באופן יעיל את מיקומה המדויק של הבעיה (אוזן תיכונה או פנימית).
 אוזן חיצונית- האוזן החיצונית כוללת את החלק הסחוסי החיצוני של האוזן (האפרכסת) ואת תעלת האוזן. תעלת האוזן מפותלת ומעוצבת באופן לא רגיל. אורכה כ-2.5 ס”מ וקוטרה כ-8 מ”מ. פיתול תעלת האוזן מונע הצטברות מים ועצמים זרים אחרים בתעלה. החלק החיצוני של תעלת האוזן רך יחסית, בעוד החלק הפנימי קשה ועצמי. תעלת האוזן סגורה בקצה אחד באמצעות עור התוף. הדופן של תעלת האוזן מכילה בלוטות, המפרישות שעוות אוזן. האוזן החיצונית משמשת למיקוד, איסוף, הולכה והגברה של הצלילים. היא מתפקדת גם כמנגנון מגן על האוזן התיכונה.
 אוזן פנימית – כשמה כן היא: זהו החלק השלישי והפנימי של האוזן המצוי בתוך אחת מעצמות הגולגולת הגרמיות. חלק זה כולל גם את איבר שיווי המשקל וגם את הקוכלאה – איבר השמיעה העצבי. האוזן הפנימית בנויה כמבוך של תעלות. האוזן הפנימית מחוברת בחיבורים עצביים אל ומהמוח.
 אוזן תיכונה  –האוזן התיכונה הינה חלל מלא אוויר הממוקם לאחר עור התוף. לחץ אוויר נייטרלי באוזן התיכונה נשמר הודות לתעלת השמע (תעלת אוסטכיוס), המחברת בין האוזן התיכונה והגרון. בחלל האוזן התיכונה מצויות שלוש עצמות קטנות, הן עצמות השמע הקרויות: פטיש, סדן וארכובה. שרשרת עצמות זו יוצרות מנגנון מינוף המעביר את התנודות של האוויר בתעלת האוזן לנוזל שבאוזן הפנימית. שני שרירים קטנים מחוברים לעצמות השמע. שרירים אלה מופעלים על-ידי רפלקס כאשר קול חזק מגיע לאוזן. כאשר הם מופעלים, הם ימנעו את המעבר דרך עצמות השמע ובכך יספקו הגנה לאוזן הפנימית.

 אוטוסקלרוזיס – אוטוסקלרוזיס הינה מחלה נפוצה למדי, המאופיינת בגדילה עודפת של החומר הגרמי מסביב לארכובה (שהינה אחת מעצמות השמע) והחלון הסגלגל באוזן התיכונה. בהדרגה, הארכובה מתקבעת בתוך החלון הסגלגל, עובדה הגורמת לירידת שמיעה הולכתית. המחלה נפוצה בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים והתחלתה קשורה לעתים קרובות להריון. אוטוסקלרוזיס הינה מחלה תורשתית ומופיעה בשתי האוזניים בכ-80% מהמקרים. לעתים קרובות, ניתן לתקנה באמצעות ניתוח או להקל על התופעות הנגרמות על-ידה באמצעות מכשירי שמיעה.

 

מוגש בחום ע”י ד”ר גל