היפראקוזיס (Hyperacusis) היא תופעה קלינית של רגישות יתר לרעש, או חוסר סבילות לרעשים.
החולים הסובלים מהיפראקוזיס מגיבים באי-נוחות וכעס לרעשים שאינם חזקים במיוחד. במקרים קיצוניים החולים נמנעים מפעילות משפחתית וחברתית, ונוטים להסתגר ומשתמשים לעיתים קרובות באטמי אוזניים. התופעה יכולה לגרום למתח רב ועצבנות, וב-85% מהמקרים החולים סובלים גם מטיניטוס (רעשים באוזניים).
לא ידוע בוודאות מה גורם להופעת היפראקוזיס. במקרים רבים היא מתפתחת לאחר חשיפה לרעש חזק, לאחר ניתוחים באזור האף,אוזן או גרון, לאחר פגיעת ראש או לאחר זיהום באוזן התיכונה, כמו כן מחקרים רבים מעלים כי קיים קשר בין ירידת שמיעה להופעת היפראקוזיס.
ישנן מחלות מסוימות שיכולות להוביל להתפתחות של היפראקוזיס כמו למשל מחלת מנייר או מחלת ליים ובמקרים מסוימים ניתן לזהות רגישות מולדת לצלילים או לרעשים מסוימים. במקרים רבים ההיפראוקזיס נלווה לאוטיזם ולהפרעות חושיות שונות, למחלה גנטית שנקראת טאי זקס, להפרעת דחק פוסט טראומטית ועוד.
נהוג לחלק את ההיפראקוזיס לשתי קבוצות מרכזיות הנבדלות זו מזו לפי ההסתמנות הקלינית של התופעה להלן:
היפראקוזיס כללי – רגישות יתר כללית לרעשים סביבתיים שבאה לידי ביטוי בעיקר בחוסר נוחות בשמיעה.
היפראקוזיס שמיעתי – רגישות יתר לצלילים בתדרים מסוימים בלבד. תופעה זו מופיעה בדרך כלל בקרב אנשים שסובלים מירידה ביכולת השמיעה של צלילים בתדרים מסוימים.
התסמינים השכיחים של היפראקוזיס באופן כללי כוללים בין היתר כאבי אוזניים, הפרעות שונות בשיווי המשקל, בחילות, סחרחורות ובמקרים החמורים ביותר של היפראקוזיס התופעה תוביל גם לעייפות חמורה, אובדן הכרה, בלבול וכאבי ראש חזקים.
במקרים רבים סובלים החולים דווקא מליקוי שמיעה (חרשות) – ותופעת ההיפראקוזיס מקשה מאוד על שיקום השמיעה. על פי מחקרים בעולם, הטיפול המתאים במיוחד להיפראקוזיס הוא TRT, המשמש לטיפול בטיניטוס (רעשים באוזניים). מאחר שמרבית החולים סובלים גם מטיניטוס, הטיפול דורש התאמה מיוחדת של מכשירי שמיעה או מכשיר במצויד בטכנולוגיה לטיפול בTRT, ורק אחרי שיפור בתחושת חוסר הסבילות לרעש מתקדמים לטיפול בטיניטוס או בשמיעה. חשוב לעבור בירור אצל רופא אף אוזן גרון ובדיקות שמיעה מכוונות להיפראקוזיס.
קישורים למאמרים בנושא:
מאמר על הסובלים מהיפראקוזיס בכתב העט AUDIOLOGY
מאמר Hyperacusis in children: a scoping review
