ויתור על סודיות רפואית.

אתם רוצים או צריכים לקבל בדיקת שמיעה או תוצאות בדיקה אחרת שלא בפני הצוות המטפל?
אם כן, אז ככל הנראה תדרשו למלא ולחתום על הצהרת מיוחדת לוויתור על סודיות רפואית, בגלל שהיות הדבר נשמע מאוד רציני והוא גם כזה, חשבנו להסביר למה אנחנו והחוק דורשים את ההצהרה.

ראשית חשוב להבין כי, תוצאות בדיקת שמיעה או כל בדיקה אחרת אשר ביצעתם במרפאה, מכון או בית חולים אשר מוגדר מוסד רפואי, הן חסויות וסודיות מכוח סעיף 498 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, משמע חל על הצוות הרפואי או על עובדי המוסד הרפואי לחשוף את המידע אודות המטופל או הנבדק.

בהתאם לכך, אם רצונו של המטופל או הנבדק שהמוסד הרפואי יעביר או ישלח באופן שאינו אישי (פנים אל פנים) את המסמך הרפואי, הוא מחויב על פי החוק למלא ולחתום על הצהרת "ויתור סודיות רפואית".

למה אתם שואלים?  מסיבה פשוטה אחת, מרגע שהמסמך יצא מגבולות המוסד הרפואי באופן שאינו מסירה לידי המטופל או הנבדק בצורה אישית אין למוסד כל שליטה לאן או לאיזה ידיים הוא יגיע, על כן החוק מאפשר משירת מידע רפואי אישי שלא על ידי מסירה בתנאי שהבעלים של המסמך משחרר את המוסד ופותר אותו מכל חובה לשמירה על סודיות רפואית.

חשוב לזכור כי גם עם נשלח המסמך באמצעות פקס, דוא"ל או דואר ואף על ידי שליח, אין המוסד יכול לערוב לקח שהתוצאות הרפואיות יגיעו ליעדן, בהתאם לזאת אנו תמיד ממליצים להגיע באופן אישי למרפאה ולקחת את המסמך באופן אישי.

ישנה אפשרות לשלוח אדם אחר לאסוף בעבור המטופל את המסמך, אבל החוק מציין במפורש כי על השליח להיות מצויד בתעודת הזהות של המטופל או לקבל מידי המטופל אישור ייפוי כוח.

על פי חוק, מטפלים מחויבים לשמור על סודיות רפואית ולא להעביר מידע רפואי על מטופליהם מבלי לקבל לכך את הסכמתם.

במקרים שבהם נדרשת העברת מידע רפואי לצד שלישי (כמו למשל, במקרים של ועדות רפואיות או העברת טיפול למטפל אחר) נדרשת הסכמה בכתב מהמטופל להעברת המידע, באמצעות טופס ויתור על סודיות רפואית.

חיסיון רפואי או חֶסיון רופא-מטופל הוא כלל ראייתי המאפשר לרופא או מטפל שלא למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותיו והמידע הגיע אליו תוך עבודתו הטיפולית. זאת, אלא אם המטופל בעצמו ויתר על החיסיון, או שבית המשפט מצא שהצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה.

עיקרון "החיסיון" מכוון לשמור על "סודיות", אך יש להבחין בין השניים. "החיסיון" – מהווה חריג לעיקרון הגילוי, שעל פיו אין להסתיר דבר בהליך שיפוטי, ואילו ה"סודיות" מהווה חריג לעיקרון הפומביות ותכליתה למנוע חשיפתו של מידע "סודי" בפני הציבור.

החיסיון מעוגן בשיטת המשפט הישראלי בסעיף 49 ל״פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971״. בנוסף לרופא עצמו, החיסיון חל גם על הצוות המקצועי העובד עם הרופא.

החיסיון הרפואי הוא של המטופל כלפי הרופא, כך רק המטופל הוא בעל הזכות לוותר על החיסיון. החיסיון הוא תוכני ולא רק חיסיון אישי של בעל המקצוע ועל הרופא המטפל חל איסור מכוח סעיף 498 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 לחשוף את סודו הרפואי של החולה. תכלית החיסיון הרפואי היא לשמור על סודיות הפרטים שמסר המטופל לרופא או שהתגלו אגב הטיפול הרפואי, מבלי לחשוש שהרופא יגלה מידע זה לאחרים. בשורה של פסקי דין נקבע, כי טובת הציבור מחייבת לאפשר פניה לרופא מבלי שהפונה יצטרך לחשוש מפני גילוי דברים, אשר התכוון שיהיו בידיעתו הבלעדית של הרופא.

ניתן להוריד את הטופס הייעודי בלחיצה על קישור זה: הצהרת מטופל על ויתור סודיות רפואית